חילול השם

בס"ד                                                                       כח טבת תשע"ג

אחד הנימוקים להשתקת פגיעות  מיניות במגזר הדתי הוא "חלול השם". אם יתפרסם שישנן פגיעות מיניות גם בקרב הדתיים והחרדים, המייצגים את דרך ה', זה עלול, כביכול, לדחות אנשים מלהיות שומרי מצוות.
הטענה הזו כל כך מופנמת עד שלעתים הנפגעות והנפגעים משתפים איתה פעולה, ואינם מתלוננים ומפרסמים את היותם קרבן לפגיעה מינית מחשש לחילול השם.

אני רוצה לבחון את הטענה הזו, לאור הסוגיה בתלמוד הדנה במושג "חילול השם".

הגמרא במסכת יומא (פו, א) אומרת שעוון חילול השם אין לו כפרה בחיים, אלא רק לאחר מיתה. מהו חילול השם? לכך נותנת הגמרא דוגמאות אחדות:

רב אומר: כגון אני, כשאני קונה בשר, ואיני משלם לאלתר, אלא בהקפה.

רבי יוחנן אומר: כגון אני, כאשר אני הולך ארבע אמות בלי תורה ובלי תפילין.

יצחק מבית מדרשו של רבי ינאי אומר: כגון תלמיד חכם שחבריו בושים ממה שאומרים על התנהגותו, ואומרים: "ימחל לו ה' על מעשיו".

מהו המכנה המשותף לדוגמאות הללו?

לדעת רש"י מדובר באדם המהווה מודל לחיקוי, בהקשר של קיום מצוות. כשאינו משלם לאלתר, הרואים סבורים שהוא אינו משלם כלל, ולומדים ממנו שלא לשלם. כשהוא הולך ארבע אמות ללא לימוד תורה וללא תפילין, אנשים לומדים ממנו להתבטל ממצוות אלו, מפני שמכירים אותו שבדרך כלל הוא לומד כל הזמן, ומניח תפילין כל היום כולו.

אם חבריו חדלו מלהגדיר אותו כמודל לחיקוי והם מתביישים במעשיו, זהו חילול השם הגדול ביותר, שכן אנשים עלולים ללמוד ממנו שבאופן כללי הדרך של קיום מצוות היא דרך מוטעית.

בצורה דומה כותב הרמב"ם, (יסודי התורה ה, יא):

"ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם.

והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות

דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואע''פ שאינן עבירות,

 הרי זה חילל את השם,

כגון שלקח (=קנה) ואינו נותן דמי המקח לאלתר. והוא שיש לו (מעות) ונמצאו המוכרים תובעים והוא מקיפן (קונה בהקפה).

או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן.

או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס. וכיוצא בדברים האלו.

הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין.

וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם. מכבד להן ואפילו למקילין לו. ונושא ונותן באמונה. ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן. ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין. והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם. עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר":

מה ראינו?

ראשית, סוג זה של חילול השם אמור דווקא לגבי אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות. הוא לא אמור לגבי אנשים רגילים.

שנית, המעשה המוגדר חילול השם אצל אדם כזה הוא שבתחומים מסוימים התנהגותו החיצונית אינה ראויה ואינה הולמת את מעלתו הפנימית הכללית בתורה ובחסידות.

שלישית, המטרה של אדם גדול צריכה להיות שאנשים ירצו ללכת בדרך התורה והמצוות. כשהוא גורם לכך, הוא מקדש את השם. כשהוא גורם להם להתקומם נגד דרך קיום המצוות, הוא מחלל את השם.

קל לשים לב, שההצעה לחפות על מעשיו של מי שמחלל את השם ולהשתיק את המרננים אינה מופיעה כאן. הפתרון לחילול השם אינו הסתרתו, אלא תיקונו.

חילול השם הוא כאשר אין מתקנים את העוול והרשע, אלא מחפים עליו. כך מפורש במעשה המובא במסכת מועד קטן (יז, א):

אותו תלמיד חכם שהייתה שמועתו רעה (יוצאות עליו שמועות רעות)

אמר רב יהודה :כיצד נעשה? נגזור עליו נידוי – התלמידים צריכים לחכמתו. לא נגזור עליו נידוי – הרי מתחלל שם שמים!

אמר לו לרבה בר בר חנה: שמעת משהו בתשובת שאלה זו: אמר לו: כך אמר רבי יוחנן, מהו שכתוב (מלאכי ב): 'כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא' – אם דומה הרב למלאך ה' - יבקשו תורה מפיו. ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיו (כלומר, היות ששמועתו רעה, ממילא גם אסור ללמוד ממנו. ועל כן אין סיבה שלא לגזור עליו נידוי)

גזר עליו רב יהודה נידוי.

לבסוף חלה רב יהודה, באו חכמים לשאול בשלומו, ובא גם אותו תלמיד חכם עימם. כאשר ראה אותו רב יהודה, חייך. אמר לו: לא דייך שגזרת עלי נידוי, אלא שאתה גם לועג לי?! אמר לו: לא עליך אני מחייך, אלא שכאשר אני עולה לעולם האמת, דעתי שמחה עלי, שאפילו לאדם גדול כמוך לא החנפתי.

נסכם:

• חילול השם אינו בפרסום, אלא בפשיעה המינית עצמה. התורה היא תורת אמת. השתקת האמת אינה יכולה להיות פתרון תורני. למעשה הפרסום הוא תנאי הכרחי ליצירת ההזדמנות לתיקון.
• אם החברה או הקהילה חוששת שפגיעות מיניות בתוכה מציירות אותה באופן מבזה, היא יכולה לעשות את הדבר המתבקש – להוקיע את הפוגע, ולגזור עליו נידוי.
• חוסר ההוקעה – הוא הוא חילול השם, כפי שאומר רב יהודה – "לא נגזור עליו נידוי – הרי מתחלל שם שמים".
• בעולם הזה יש הרבה שקר, ולכן הפיתוי להחניף לפוגעים מינית ולחפות עליהם, גדול. שווה לחשוב על מה שיאמרו בעולם האמת על ההחנפה הזו.

בהרצאות ובמפגשים עם אנשי אקדמיה אני שומע שהמגזרים המצטיינים בהשתקה ובטיוח של פגיעות מיניות הם המגזר הדתי, המגזר החרדי, והמגזר הקיבוצי. העובדה שכך מתייגים אותנו, היא תעודת עניות.  

גיבוש רוטינה קהילתית של טיפול אפקטיבי בנפגעים והוקעת הפוגעים יוכל להיות מודל לחיקוי של מגזרים נוספים. אנחנו עדיין לא שם.

בכל אופן, אתם הנפגעים, חשוב שתדעו ש"חילול השם" הוא עבירה שהפוגע ותומכיו עתידים לתת עליה את הדין. היא לחלוטין אינה קשורה אליכם.

שלכם

אודי